ביהמ"ש קיבל חלקית ערעור על גז"ד שניתן למערער בסוגייה של הלבנת הון

השופט א' רובינשטיין:

עובדות

א.         ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט שפירא) בת"פ 343/04 מיום 25.7.07, בו התקבל הסדר טיעון שנחתם בין הצדדים, ובמסגרתו הושתו על המערער 1 שבעה חודשי מאסר בפועל ושלושה חודשי מאסר על תנאי, ועל המערערים 3-1 יחד ולחוד קנס בגובה 100,000 ש"ח או חמישה חודשי מאסר תמורת הקנס לריצוי על-ידי המערער 1. כן הוחלט על חילוט 50% מתוך כלל הרכוש שנתפס, אשר הצדדים הסכימו ביניהם כי גובהו הוא 3,100,000 ש"ח.

ב.         המערער 1 עסק במתן שירותי מטבע, כהגדרתם בחוק איסור הלבנת הון, התש"ס - 2000 (להלן החוק או חוק איסור הלבנת הון). המערערת 2 היא חברה פרטית העוסקת במתן שירותי מטבע מאז הוקמה בשנת 1997, והמערער 1 הוא בעל 99% ממניותיה ומנהלה הרשום היחיד. המערערת 3 היא חברה פרטית העוסקת במתן שירותי מטבע מאז הוקמה בשנת 2003, והמערער 1 הוא בעליה ומנהלה הרשום היחיד. על-פי כתב האישום בו הודו, הואשמו המערערים בחמישה אישומים:

(1) במהלך התקופה שמיום 1.5.02 ועד  16.12.03 נתנו המערערים 2-1 שירותי מטבע - בין היתר תחת שם העסק "צ'יינג' פויינט" אשר נוהל על-ידי המערער 1 - אף שלא היו רשומים כנותני שירותי מטבע במרשם נותני שירותי המטבע. בין היתר כללו שירותי המטבע המרת מטבע של מדינה אחת בזו של מדינה אחרת, והחלפת שטרות כסף שעה ששווי השירות שניתן היה 50,000 ש"ח לפחות; נכיון שיקים, שטרי חליפין ושטרי חוב נקוב במטבע חוץ או במטבע שונה מזה של הנכס הפיננסי אותו ניכו, שעה ששווי השירות שניתן היה 50,000 ש"ח לפחות; ונכיון שיקים, שטרי חליפין ושטרי חוב, כאשר השירות ניתן במזומן ושוויו היה 50,000 ש"ח לפחות. במהלך התקופה שבין 11.5.02 ועד חודש נובמבר 2003 ביצעו המערערים 2-1 לפחות 743 פעולות מן הסוג המפורט למעלה, בסך הכולל של 84,429,551 ש"ח. על המערערים הייתה מוטלת חובת דיווח לרשות לאיסור הלבנת הון בהיותם נותני שירותי מטבע, אולם הם לא העבירו דיווחים לרשות על הפעולות הללו, ואף מסרו מידע כוזב, במטרה שלא יהיה דיווח או כדי לגרום לדיווח לא נכון. על פעולות אלה הורשעו המערערים 2-1 במתן שירותי מטבע ללא רישום לפי סעיף 11יב(א)(1) לחוק (באשר למערערת 2 - בשילוב עם סעיף 23 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן חוק העונשין)), ובהלבנת הון לפי סעיף 3(ב) לחוק יחד עם סעיף 7 לחוק ובשילוב צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח, ניהול רישומים של נותני שירותי מטבע) התשס"ב - 2002 (באשר למערערת 2 - בשילוב עם סעיף 23 לחוק העונשין). לא למותר לציין, כי הסכום 50,000 ש"ח מקורו בסעיף 6 לצו האמור, הקובע את רף הערכים שבהם חלה חובת הדיווח.

(2) המערערים 1 ו-3 הורשעו באישומים דומים בקשר לשירותי מטבע שהעניקו במהלך התקופה שמיום 1.2.03 ועד 16.12.03, יחד עם קרוב משפחתו של המערער 1 שאף הוא הורשע בעבירות אלו, תחת השם "יורו צ'יינג'". במהלך התקופה שבין 1.12.03 ועד חודש נובמבר 2003 ביצעו המערערים 1 ו-3 לפחות 418 פעולות מן הסוג המפורט מעלה, בסך כולל של 43,044,260 ש"ח.

(3) ביום 3.10.02 נרשמה ונתאגדה חברה בשם המרשים "דה קובננט בע"מ" וביום 12.12.02 פתחה החברה חשבון בבנק הפועלים סניף כיכר ציון ירושלים. לפי כתב האישום בו הודו המערערים, מטרת פתיחת החשבון הייתה, בין היתר, לאפשר לאדם בשם פיליפוביץ, שהיה לקוח מוגבל בבנק, להשיב חוב שהיה חב למערער 1. ביום 9.1.03 הוטל שיעבוד צף לטובת המערער 1 על כל המלאי, המוצרים והמוצגים השייכים לחברת דה-קובננט והנמצאים בחנות "ג'רוזלם טאץ'" בירושלים שמנהלת דה-קובננט. המערער 1 ופיליפוביץ עשו שימוש בחשבון, בין היתר, על מנת לבצע עסקאות גלגול שיקים, ועל מנת שיוכל המערער 1 לקבל אשראי מדה-קובננט ללא ריבית. כמו כן עשה המערער 1 שימוש בשיקים של דה-קובננט לצרכיו העסקיים והפרטיים. במעשים אלה עשה המערער 1 פעולות ברכוש ו/או מסר מידע כוזב במטרה שלא יהיה דיווח ו/או כדי לגרום לדיווח לא נכון לפי סעיף 7 לחוק איסור הלבנת הון. על פעולות אלה הורשע המערער 1 בהלבנת הון לפי סעיף 3(ב) לחוק יחד עם סעיף 7 לחוק ובשילוב צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח, ניהול רישומים של תאגידים בנקאיים), התשס"א - 2001.

(4) בסמוך לחודש אוגוסט 2002, קשרו אותו פיליפוביץ ואדם נוסף בשם רוטנברג קשר לרמות חלפן כספים. במסגרת הקשר מסר רוטנברג לפיליפוביץ שיק המשוך על חשבונו לפקודת חברה בעלת השם האצילי לא פחות "ג'רוזלם ליין אוף ג'ודה". סחירותו של השיק הוגבלה במילים "למוטב בלבד". פיליפוביץ היה אמור לנכות את השיק אצל חלפן כספים, ובהמשך היה אמור רוטנברג להורות לבנק לחלל את השיק, כיוון שסחירותו הוגבלה כאמור. אלא שפיליפוביץ לא פעל כמתוכנן והפקיד את השיק בחשבונה של חברה בשם "נטורל צ'ויס פרום דה הולילנד". המערער 1, שהיה מקורב לרוטנברג, פנה לפיליפוביץ בדרישה שישיב לרוטנברג את הכסף, אולם זה הורה לבת זוגו, פוליץ, שהייתה בעלת המניות בחברות בשליטתו, לחתום על תצהיר לבנק בו הצהירה כי השיק הופקד בחשבון נטורל צ'ויס הואיל וחשבונה של ג'רוזלם ליין הוגבל. כן הצהירה בשמה של ג'רוזלם ליין כי היא קיבלה את הכסף וכי אין לה טענות כלפי הבנק בהקשר זה. בעקבות זאת, ביום 3.9.02, דרש המערער 1 כי פוליץ תחתום על תצהיר חדש ומתוקן, ומשזו סירבה איים עליה כי ידאג להוציא ממנה את הכסף, והוסיף "את לא מפחדת להכנס לאוטו ושהאוטו יתפוצץ, ויש לך ילדה בת שלושה חודשים אז תחשבי". כן הזכיר המערער 1 את אמה של פוליץ, ואמר לפוליץ כי יפגע בה "עד שישפך דם". המערער 1 אף איים להגיע לביתה של פוליץ אף שציינה בפניו כי ילדיה נמצאים שם, ואמר כי "לא אכפת לי וטוב שיש ילדים, את תצטערי על היום שהכרת אותי וכדאי שתהיי שם כשאני בא, ועכשיו אני עושה לזה סוף". על פעולות אלה הורשע המערער 1 בעבירת איומים על-פי סעיף 192 לחוק העונשין.  

(5) ביום 14.4.03 התקשר המערער 1 לבנק לאומי סניף רחובות על מנת לקבל מידע על אודות לקוח של הסניף, ולשם כך הציג עצמו כפקיד בנק פועלי אגודת ישראל בירושלים. פקיד בנק לאומי הבהיר כי לשם מסירת המידע נדרש אישור הלקוח, ועל כן התקשר המערער 1 לנציג הלקוח פעמיים, על-מנת לבקשו לאשר את מסירת המידע. בשיחת הטלפון הראשונה הציג המערער את עצמו כפקיד בנק פועלי אגודת ישראל, ופעם השניה כמנהל סניף שלומציון של בנק פועלי אגודת ישראל בירושלים. לאחר מכן, התקשר המערער שוב לבנק לאומי סניף רחובות, תוך שהוא מציג עצמו כפקיד בנק פועלי אגודת ישראל בירושלים, וקיבל את המידע שביקש. באירוע אחר, ביום 1.6.03, התקשר הנאשם לבנק דיסקונט סניף בית שמש על מנת לקבל מידע על אודות לקוח של הסניף, והציג את עצמו כפקיד בנק פועלי אגודת ישראל בירושלים. על מעשיו אלה הורשע המערער 1 בעבירת התחזות כאדם אחר לפי סעיף 441 רישא לחוק העונשין, ובעבירת ניסיון לקבל דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין בשילוב עם סעיף 25 לאותו חוק.

ג.          בחודש מרץ 2004 הוגש כתב האישום המקורי, נגד שישה נאשמים: המערער 1 ושניים מבני משפחתו, שתי חברות בבעלותו של המערער 1 (המערערות 3-2), ומנהל סניף הבנק בו ניהלו הנאשמים את חשבונות הבנק שלהם. כתב האישום כלל עבירות של פעולה ברכוש אסור לפי סעיפים 3(א) ו-4 לחוק איסור הלבנת הון וכן עבירה של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 לחוק העונשין. ביום 12.4.07 חתמו הנאשמים (למעט מנהל סניף הבנק) על הסדר הטיעון, במסגרתו הודו בכל המיוחס להם בכתב האישום המתוקן, כפי שפורט מעלה. לגבי המערערים נקבעה מתכונת של הסדר "פתוח", לפיו המשיבה תבקש מבית המשפט להשית על המערער 1 עשרה חודשי מאסר בפועל, ותהא רשאית לבקש קנס וחילוט שיוטלו על המערערים 3-1 בהתאם לשיקול דעתה, ומנגד, המערערים לא יהיו מוגבלים בטיעוניהם לעונש. הכרעת הדין ניתנה באותו יום, והרשיעה את המערערים, על-פי הודאתם, בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום המתוקן. גזר הדין לגבי המערערים ניתן ביום 25.7.07, וקבע אף שמדובר בחוק חדש, דבר שיש בו כדי להקל בעונש, יש לדון כל מקרה לגופו. לאחר סקירת הענישה בעבירות דומות השית בית המשפט על המערער 1 תקופת מאסר בפועל כאמור, ונוכח ההקלה בעונשו בהשוואה למשאלת המשיבה, העמיד את שיעור החילוט על הצד הגבוה - כלשונו - דהיינו חמישים אחוזים. מכאן הערעור.

טענות המערערים

ד.         המערערים טוענים כנגד העונשים שנגזרו עליהם, הן במישור העקרוני, והן בהתייחס לעובדות הנוגעות להליך עצמו.

(1) במישור העקרוני טוענים המערערים, כי חוק איסור הלבנת הון מהוה שינוי תפיסתי מהפכני שנכפה על נותני השירותים הפיננסיים - שינוי כה חדשני עד כי לרשות לאיסור הלבנת הון עצמה נדרש זמן רב על מנת להיערך אליו. לטענתם, עובדה זו צריכה להוות שיקול לקולה בהחלטה על העונש, שכן אין עונשין אלא אם אם כן מזהירין (בבלי, סנהדרין נו, ע"ב). עוד נטען כי בהתאם לעקרון החוקיות, רמת הענישה הרלבנטית לגזירת עונשו של אדם היא זו שנהגה במועד ביצוע העבירה, ולא במועד גזר הדין. על-פי הנטען, שיקולים אלה מובילים להתיחס לבחינה מחדש של רף הענישה הכללי, כלומר רף הענישה הנוהג בעבירות מסוג זה שעברו המערערים, ולהקלה הן בעונש המאסר שהושת על המערער 1 והן בשיעור החילוט.

(2) טענות נוספות של המערערים נוגעות להליך עצמו, הן לעונש המאסר והן לחילוט. באשר למאסר נטען, כי בגזר הדין של נאשמים נוספים שנכללו בכתב האישום וחתמו על הסדר הטיעון ציין בית המשפט פעמיים, שלמערער 1 צפוי עונש מאסר בפועל של עשרה חודשים. מכאן מבקשים המערערים ללמוד, כי בית המשפט סבר בטעות שהסדר הטיעון הוא הסדר 'סגור' וכי העונש שהמשיבה טענה לו אכן יוטל על המערער 1. המערערים אף הגישו בקשה לתיקון טעות קולמוס בעניין זה, אולם בית המשפט דחה את הבקשה בהחלטה מיום 15.7.07, וקבע שהאמירות שהופיעו בגזר הדין היו אך בגדר הנחה לטובת הנאשם 4 שם, שהוא אביו של המערער 1, ועל כן ברור שאין לכך השפעה על עניינו של המערער 1, שטרם נשמעו הטיעונים לגביו. עוד נטען, כי על פי רף הענישה ה"פנימי" - דהיינו רף הענישה שהוחל על נאשמים שונים העומדים לדין באותו עניין - יש להקל בעונשו של המערער 1, ולהשוותו לעונש שנגזר על נאשם 4, ושהועמד על חמישה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות - עונש שהוחל במסגרת הסדר טיעון 'סגור' בגין הרשעתו בעבירת הלבנת הון ובעבירות מס חמורות. עוד נטען כי בית המשפט התעלם מהמלצתה של קצינת המבחן להטיל על המערער 1 עונש של עבודות שירות. במהלך הדיון בפנינו הוגשה חוות דעת רפואית הנוגעת למצבה של אשת המערער 1, בבקשה כי ראיה זו תובא בחשבון לשם הקלה בעונשו של המערער. לעניין החילוט טענו המערערים כי שגה בית המשפט בגזרו על המערערים חילוט בגובה 50%, כיוון שזהו הרף הגבוה ביותר שהוטל על עבירות מסוג זה, וכיוון שהרכוש שחולט אינו תוצר העבירות נשוא כתב האישום, כי אם נרכש בעמל רב בטרם אירועי כתב האישום.

(3) המערערים טוענים גם כי הפרסום התקשורתי הרב לו זכתה הפרשה  בעת מעצרו של המערער 1, והקלון שדבק בו בעקבות אותם פרסומים, צריכים להוות אף הם שיקול נכבד לקולה בגזר הדין. לשיטתם שגה בית המשפט קמא באופן בו שקל את השיקולים לקולה, ולא העניק משקל מספיק לכך שמכתב האישום המקורי נותרו אישומים קלים בלבד, ולכך שנסיבות הרשעתם של המערערים מעידות על התנהגות רשלנית בלבד. כן נטען כי היה על בית המשפט להתחשב בכך שהודאת המערערים חסכה בזמן שיפוטי יקר; ולבסוף נטען, כי לא היה זה ראוי שבית המשפט יגזור את עונשם של המערערים תוך יומיים בלבד מישיבת הטיעונים לעונש, באשר פרק זמן זה אינו מספיק לשם שקילת כל הגורמים הרלבנטיים.

טענות המשיבה

ה.         מנגד טוענת המשיבה, כי מלכתחילה הוסכם בהסדר הטיעון שהמשיבה תדרוש להשית על המערער עשרה חודשי מאסר בפועל, ועל כן המערער היה מודע לאפשרות כי יושת עליו עונש כזה, לא כל שכן נמוך הימנו. לטענת המשיבה, עונש זה נמוך הן ביחס למקרים אחרים והן באופן יחסי לחומרת מעשיהם של המערערים והיקפם - כ-137 מליון ש"ח בתקופה של שנה וחצי. כן נטען כי המערער לא הפנים עד היום את חומרת מעשיו, וכי אילמלא נתפס היה ממשיך בהם. נטען כי המערערים פעלו תוך קיום יסוד נפשי של מטרה, לא מתוך רשלנות כפי שנטען בהודעה הערעור, וכי המערער 1 היה מודע לחובת הרישום המוטלות עליו בחוק, אולם - על-פי הודאתו - לא נרשם כחלפן כספים על מנת להימנע מהעברת דיווחים. עוד טענה המשיבה, כי הסכום שחולט חושב מתוך הסכום בו בוצעה העבירה, וזאת בהתאם לדרכים ולאמות המידה שפורשו בפסיקה. כן ציינה באת-כח המשיבה כי בשנת 2003, לפנים משורת הדין, שוחררו לשימוש המערערים מאות אלפי שקלים לשם תשלומי משכנתאות. בתגובה לחוות הדעת הרפואית הנוגעת לאשת המערער טוענת המשיבה כי בשלב הטיעונים לעונש לא הוזכר כלל מצבה הבריאותי, וכי אין כל תיעוד רפואי למצב אשר כנטען נמשך כבר חמש שנים.        

טענות בדיון

ו.       (1) בפנינו שב והטעים בא כוח המערער, בין השאר, כי כתב האישום צומצם משמעותית מבחינת העבירות - כמותן ואיכותן. עוד נטען, כי מערך האכיפה איפשר תקופת הסתגלות ומעבר, נוכח אותה מהפכה בסדרי עולם וחוק חדשני. על סכום החילוט נאמר כי הוא שרירותי.